עדכונים אחרונים
עקבו אחרי...
האם קיימת תחולה לסעיף 33 להגנת הדייר לבן הזוג מקום שבן הזוג השני, הנמצא בפשיטת רגל, מבקש לפרק את השיתוף בדירת המגורים?
יש הבדל כאשר פירוק שיתוף בדירת המגורים מתבקש על ידי כונס נכסים הבא בנעליהם של נושים, שאז זכויות הנושים חלשות יחסית כנגד בעל הזכויות בדירת המגורים, לבין מקום בו מדובר בשותף במקרקעין המבקש לפרק את השיתוף בעצמו או על ידי נאמנו בפשיטת רגל שבא בנעליו, שאז מעמדו הקנייני זהה למעמד השותף האחר וזכותו לפירוק השיתוף הינה "בכל עת" מכוח הוראות חוק המקרקעין.
הסייג לתחולת הוראות חוק הגנת הדייר חל כאשר מדובר בבן זוג המחזיק בקטינים שאז יחול סעיף 40א לחוק המקרקעין. במקרה זה, שיקולי ההגנה מפני פירוק השיתוף הנם טובת הקטינים. ברם, כאשר הקטינים מוחזקים בידי בן הזוג אשר מבקש לפרק את השיתוף, כי אז אין כל מעצור בפני פירוק השיתוף.
מעבר לכך, נטיית הפסיקה למעט ככל האפשר את תחולת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, בייחוד כאשר הזכות לתחולת הסעיף האמור נטענת מול שותף במקרקעין אשר אינו יכול לממש את קניינו.
כמו כן, על מנת ללמוד האם בן הזוג ויתר על תחולת הוראות חוק הגנת הדייר, ניתן לעיין אף בהסכם הגירושין בין הצדדים. אם הסכם הגירושין קובע הוראות פירוק השיתוף בדירת המגורים, ואפשרות מסירת החזקה בדירת המגורים נשקלה על ידי הצדדים בהסכם, ולא הועלתה בו אפשרות על זכות בדירה כ"תפוסה" וטענת דיירות מוגנת, וכן משהילדים אינם במשמורתו של הטוען לזכות הדיירות המוגנת וכל שנותר הינה השאלה הקניינית בדירת המגורים גרידא - ניתן לראות בהסכמות הצדדים במסגרת הסכם הגירושין, כויתור על זכות הדיירות המוגנת.