הוראות סעיף 3(א) לחוק תיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובעות כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין החל עליו".. כאשר מדובר באב שהוא יהודי, יש להחיל עליו את הדין העברי. הדין העברי מורה שכאשר מדובר בקטינים מתחת לגיל 15, הרי שחובת האב למזונותיהם הינה חובה אבסולוטית ובלעדית, כדי כיסוי צרכיו ההכרחיים. ומהם "צרכים הכרחיים"?על פי הפסיקה הצרכים ההכרחיים של קטינים הנחשבים למינימום הכרחי הם: מזון, ביגוד והנעלה, מדור (שכר דירה והוצאות דיור שוטפות-אחזקת דירה, ריהוט וציוד לבית, מים, חשמל, גז, ארנונה וטלפון), חינוך בסיסי (לא כולל חוגים וכו'), בריאות ותחבורה.כאשר הילדים הם מעל לגיל 15, חל דין צדקה על האב. ואולם, ניתן להחיל דין צדקה על האם, במידה והיא אמידה. החיוב במסגרת דין צדקה נסמך על 3 מרכיבים:א. אמידות ההורה- מי שיש בכוחו הכלכלי לזון עצמו כפי צרכיו ועדיין נותרת בידו היכולת הכלכלית.ב. חובת הצדקה היא כלפי נצרך, קרי: כלפי מי שאין בכוחו לדאוג לצרכיו.ג. החובה הינה כסות מחסורו של הנצרך.בחובה מדין צדקה נושאים שני ההורים, כאשר החובה תלויה ביכולתו הכלכלית של כל צד, על פי המרכיבים המנויים לעיל. החלוקה בין שני ההורים תהיה חלוקה שוויונית להבדיל מחלוקה שווה, כלומר, על פי היחס בין הכנסתו הפנויה של כל אחד מהם. כמו כן, בחובת מזונות מדין צדקה, בדומה לחובת מזונות הכרחיים, ניתן לקחת בחשבון את הרכוש בבעלות כל אחד מההורים, היות והחובה יוצרת שיעבוד על ממונו של ההורה ועל רכושו, ניתן לממשם לצורך פרנסת הילדים. בקביעת מזונות יש לקבוע כושר השתכרות ההורים וזאת נוכח הגישה הכללית שהתפתחה בפסיקה במהלך השנים לגבי שיתוף ושוויוניות בנטל המזונות.